מטיס - פרק ראשון

שיחת הטלפון המיוחלת הגיעה ב 4 וחצי אחרי הצהריים. דביר הודיע לי שעברתי את המיון הראשוני, ושאני מוזמנת לראיון סופי שיערך מחר ב 8 בערב, אצלו במשרד, בנוכחות המנכ"ל. היה ברור לי לגמרי שאני אעבור לשלב הסופי, כי ראיון קבלה מעולה כמו שלי לא רואים כל יום...
הכל התחיל לפני שבוע בערך. החסכונות שצברתי במהלך עבודתי כברמנית באחד מהפאבים היותר סנובים של ת"א עמדו להיגמר, ועם איום שכר הדירה הקרב ובא הגעתי למסקנה שהגיע הזמן להפוך לאישה מן היישוב ולמצוא עבודה מהוגנת.
רפרוף מהיר על מוספי הדרושים בסופ"ש הבהיר לי שאם אני פוסלת את כל מודעות הדרושים שנדרש בהם ידע בתוכנות שאפילו את שמן אני לא בטוחה שאני יודעת להגיד כראוי,גיליתי שאני נשארת עם מבחר מצומצם של עבודות טלמרקטינג ומזכירות. הפור נפל בסוף לטובת עבודת המזכירות, עבודה שבה קיוויתי לשבת כל היום במשרד נעים וממוזג, לענות לטלפונים ובאופן כללי להיות כלבה מגהנום, המחסום האחרון העומד בדרכם של עובדים לפגישה עם מנהל נכסף.
שלחתי קורות חיים לכמה מודעות במהלך הסופ"ש, וביום ראשון אחה"צ התקשרה בחורה שנשמעה כמו פוסטמת על בשם דורית כהן, הציגה את עצמה כעוזרת למנכ"ל של חברת "מטיס" וביקשה לתאם לי ראיון עבודה עם מנהל כ"א ליום רביעי בשעה 16:00. שיחקתי אותה כאילו אני מדפדפת ביומן והודעתי לדורית שמתאים לי יותר בשעה 17:00 כי אני עסוקה בבוקר. בסוף התפשרנו על 4 וחצי.
דווקא את המודעה של "מטיס" זכרתי היטב:

דרושה צעירה ייצוגית ונאה (עד גיל 30) למשרת מזכירה אישית למנכ"ל.
הכישורים הנדרשים: ידע בתוכנות אופיס, עברית + אנגלית ברמה עסקית
נכונות לעבודה מאומצת בשעות לא שגרתיות
שכר גבוה

סימנתי בקפידה את הפגישה ביומני , שלמען האמת היה ריק לחלוטין חוץ מתור פיקטיבי לקוסמטיקאית ביום שני בצהריים (תור שכתבתי רק כדי שאם מישהו יגנוב לי את היומן הוא לא יחשוב שאני לוזרית מובטלת).
עד יום רביעי הבנתי שכנראה רב ההצע על הביקוש למזכירות בארצנו משום שלא התקשרה ולו עוזרת למתאמת כ"א אחת נוספת במהלך השבוע.
הבטחתי לעצמי שהמשרה הזאת תהיה שלי ויהי מה. לצורך זה אני אגייס את כל המיומנויות שפיתחתי במהלך השנים האחרונות...

לאזור רמת החייל בת"א הגעתי כבר בשעה 3 וחצי על מנת לערוך סיור מקדים בשטח. שלל בנייני ההי-טק הבוהקים ושפע המסעדות באזור הבהירו לי מעל כל ספק שזה המקום עבורי. איתרתי את הבניין בכתובת המדויקת, ומכיוון שהיה לי עוד זמן מה עד לראיון המתנתי בלובי (הממוזג) של הבניין. ישבתי על כורסה צדדית הרחק מעינהם הבוחנות של אנשי הביטחון בכניסה. המוזיקה החרישית הכניסה אותי למצב רוח רומנטי...כבר דמיינתי את עצמי אוכלת ארוחת צהריים עם הבוס שלי (על חשבון החברה כמובן) באחת המסעדות המעולות פה בסביבה. ממש יכולתי להרגיש את הרגל שלי מתגנבת אליו באיטיות ומלטפת את אזור החלציים בדיוק כשהוא בשיחה עסקית חשובה בפלאפון שלו. המבט שהיה חצי כעוס וחצי משועשע שהוא הבזיק אליי רק דירבן אותי עוד יותר, מה שגרם לי להתקרב אליו עם הכסא שלי, כשיד עדינה אך חצופה הצטרפה לחגיגה בין הרגליים שלו. ממש יכולתי להרגיש את התפיחה במכנסיים שלו מתעצמת כשלפתע צלצול פלאפון קטע את ההזיות שלי. מזל ששמתי לעצמי תזכורת בפלאפון כ 20 דקות לפני תחילת הראיון. כשנעמדתי ללכת הרגשתי סחרחורת לכמה רגעים עד שהבנתי שאני רטובה לגמרי מהפנטיזיה הקצרה והחום המענג בין הירכיים שלי מכביד על צעד שעשיתי לכיוון למעלית.
למזלי, המעלית הייתה ריקה, ואיטית ובדרך למשרד בקומה השמינית הספקתי לשפשף בחוזקה מספר פעמים את הכוס הלוהט שלי מה שהוביל לאורגזמה קצרה והותיר אותי מתנשפת ביציאה מהמעלית כאילו טיפסתי במדרגות.
איתרי את משרד הקבלה, הצגתי את עצמי וציינתי שתואם לי ראיון עבודה עם דביר אהרונסון. הבחנתי שפקידת הקבלה שמה לב למצחי הלוהט ופלטתי כבדרך אגב "אויש כמה חם בחוץ" על מנת לצאת חובה. שאלתי אותה איפה אני יכולה להתרענן, והיא הפנתה אותי לשירותים. הרגששתי הרבה יותר טוב אחרי ששטפתי קצת את הפנים שלי. תיקנתי את האיפור והתסרוקת, בדקתי שהמחשוף עומד בדיוק במקומו, שהשסע בחצאית עדיין חושף את רגליי, והרגשתי מוכנה לראיון.

דביר לא היה דומה בכלל למה שציפיתי. הוא לא נראה כבן יותר מ 25, למרות שבתור מנהל כ"א בחברה כזאת שיערתי שהוא לפחות בן 30.
דביר הזמין אותי לשבת והציע לי בנימוס משהו לשתות. לאחר מכן הסביר בקצרה על החברה. הוא ציין שבתור אחת חברות הסטרט-אפ היחידות ששרדו את השנים האחרונות הקשות הם נאלצו להצטמצם הרבה אולם בעקבות הסכם שיתוף פעולה עם חברה גרמנית גדולה הם מתרחבים שוב. הוא ציין שחשובה לו בעיקר המסירות והנאמנות האישית של כל עובד ועובד. שכל אחד צריך לתת 110% ...
הבטתי ישירות בעיניו תוך כדי הנאום הקצר ונראה לי שהוא הרגיש טיפה לא בנוח מתשומת הלב המרוכזת שהרעפתי עליו.
הוא ביקש שאני אספר לו קצת על עצמי, ולהסביר למה לדעתי אני מתאימה למשרה.
נשענתי לאחואה בכסאי, שילבתי את רגליי ופתחתי בנאום הקצר שהכנתי מראש:
"קוראים לי [אתה בטח יודע] מיה ברזילי. אני בת 26 ולא מזמן סיימתי תואר ראשון באונ' ת"א בתקשורת ומדעי המדינה. תוך כדי הלימודים עבדתי במלצרות ועכשיו אני מרגישה שהגיע הזמן להתקדם למשרה יציבה ורצינית יותר, ושאני בטוחה שבחברה כמו מטיס אני אוכל להשתלב בהצלחה".
דביר הביט בי (או ליתר דיוק במחשוף שלי) כאילו הוא המתין להמשך. כשהבין שאני סיימתי הוא הזכיר "אוקיי, ואיזה תכונות את חושבת שיש לך שיעזרו לך למלא כאן את התפקד בהצלחה?"
מתנתי למספר שניות עד שלקחתי את ההימור ועניתי בקול שקט ובעיניים מושפלות: "אני מוכנה לספק את המעביד שלי בכל דרך. בכל שעות היום והלילה. נכונות לעבודה מאומצת זאת אני... בחיים שלך לא פגשת עובדת שתהיה יותר מסורה ממני. בכל צורה שהיא..."
יכולתי לשמוע את את הגלגלים מוח שלו חורקים. אחרי כמה שניות הוא כנראה הגיע להחלטה ואמר: "אני מקווה שלא אכפת לך לעבור מבחן מעשי כדי להוכיח את הטענה שלך, הא מיה?"
חייכתי את חיוך מספר 2 שלי ואמרתי: "תנסה אותי".
דביר נענה לאתגר. הוא ביקש ממני לבוא לשבת על השולחן לידו. שמתי לב שהוא כבר פתח את הכפתורים של המכנסיים שלו. הבליטה המתהווה שם נראתה לי מושכת למדי. התיישבתי מולו בפיסוק רגליים כך שהוא יוכל לראות ש"שכחתי" ללבוש תחתונים היום.
"תגידי...מיה...את יודעת " הוא אמר בעודו משחק עם עצמו קצת... "בתפקיד כמו שלך את תיפגשי עם אנשים מאוד חשובים...צריכות להיות לך...יכולות וורבליות גבוהות מאוד..."
התקרבתי אליו, הנחתי את היד שלי על היד שלו ולחשתי לו באוזן: "איזה יכולות? כמו אלה?" ועשיתי את דרכי במורד גופו עד לזין התפוח שלו. הסרתי את התחתונים שלו וליטפתי בעדינות את הזין שלו עם הלשון שלי. מן לק ראשוני כזה של הצהרת כוונות. עשיתי את דרכי עם הלשון מעלה ומטה עד אשר השתכנעתי שהמקום לח כראוי ופניתי לפעולה מציצה דינמית ששולבה בפעילות ידנית בביצים. יכולתי לשמוע אותו מתחיל להאנח בשקט, המשכתי להתנשק עם הזין שלו בעוד הוא מלטף וצובט לי את החזה. "תראי מיה... זה לא רע בכלל...."
המשכתי עד ששמענו פסיעות צעדים במסדרון בחוץ. נראה לי שדביר נלחץ קצת. הוא השפיל מבטו אלי ואמר:
"מיה...כבר הסברתי לך שעובדת מצטיינת צריכה להיות מסוגלת לבצע מספר פעולות בו זמנית?" הנהנתי קלות על מנת לציין שהבנתי את הרמז, וגלגלתי את הכסא שלו בעודי ממשיכה לרדת לו עד שהגענו לדלת, ובידי הפנויה נעלתי אותה.
יכולתי להרגיש את את הנשימות שלו נעשות מהירות יותר ויותר, וידעתי שזה הזמן להגביר את הקצב...תוך שניות ספורות הוא גמר לי בפה, והזרע החם שלו נבלע בגרוני.
הוא נשאר שמוט בכסאו עוד כמה רגעים, בעודי מלבישה לו בחזרה את התחתונים, רוכסת את מכנסיו, מחזירה את הכסא למקום ובאופן כללי משליטה סדר חזרה במשרד. כשסיימתי לא נותר זכר למה שהתרחש כרגע במשרד.
"אני מקצוענית עד הסוף, דביר..." אמרתי והתיישבתי חזרה בכסא המרואיינים.
הוא התאושש ואמר "אוקיי מיה, שאלה אחרונה...את יודעת שהמפתח לכל קבוצת עבודה מעולה היא עבודת צוות ושיתוף פעולה, נכון? אני משוכנע שיש לך את כל התכונות להצליח אצלנו ב"מטיס". הטיעונים שלך היו...אמממ...משכנעים ביותר. את תוכלי להציג את הנימוקים האלה גם למנכ"ל?"

"כמובן", עניתי בחיוך. וידעתי בליבי שתמו ימי הדאגות הכלכליות שלי...