תדלוק מהיר

אתם מכירים את הביטוי "צרות באות בצרורות" ? מי שאמר אותו כנראה ידע על מה הוא מדבר, אחרת אי אפשר להסביר איך קרה שבדיוק כשלא התעוררתי בזמן ביום שישי כדי להביא את האוטו למוסך שיתקנו את המחוג של המד דלק, אחותי לקחה את האוטו ואיפסה את השעון הדיגיטלי, ככה שדיי הופתעתי לגלות שנורית דלק שלי נדלקה, ועוד בדיוק בלילה שבוא החלטתי לעשות לחבר שלי הפתעה ולבקר אותו בבאר שבע.

ציפיתי שבכל רגע האוטו שלי יכבה ואני אשאר תקועה באמצע שום מקום אחרי שעברו 40 קילומטרים ושום תחנת דלק לא נראתה באופק. כבר דימיינתי איך 7 בדואים אונסים אותי כשהללויה! מעולם לא שמחתי לראות את השלט "סונול" כמו באותו לילה.

האוטו נכבה בדיוק בכניסה לתחנה. העברתי לניוטרל והתגלגלתי לכיוון המשאבות. אחח! ריחו המשכר של בנזין. המתדלק ישב על כסא ליד הביתן שלהם, עישן סיגריה ודיבר בפלאפון הוא הציץ לכיוון שלי במבט אדיש והמשיך עם השיחה. המתנתי בסבלנות כמה דקות עד שהוא הואיל בטובו לסיים ולגשת אלי.
"95 מלא בבקשה"
"מזומן או אשראי?"
"אשראי....אמממ....לא. שיט!" כרטיס האשראי אינו בארנק. חיפוש זריז בתיק מעלה חרס. סביר להניח שהוא שוכן בכיסה של אחותי החמדנית. לעזאזל. ניסיתי להתקשר ליניב אבל כהרגלו, יניב מכבה את הפלאפון כשהוא הולך לישון. מעולם לא רציתי שימות כמו ברגע זה. המתדלק האדיש הציץ מהחלון, גיחך ושאל "הכל בסדר גיברת?" כשהוא מדגיש את החיריק בגברת בכוונה.

"תראה...ממש לא נעים לי, אבל נגמר לי לגמרי הדלק ואיבדתי את הכרטיס אשראי שלי. יש מצב אולי להשאיר לך את הפלאפון או את הרשיון נהיגה בתור ערבון ואני אחזור יותר מאוחר להביא לך את הכסף?".
"מצטער מותק" הוא ענה. "אסור לנו לעשות דברים כאלה".
הישרתי אליו את המבט הכי חמוד שלי וניסיתי שוב. "אולי בכל זאת?" בקול מתוק ומתחנחן.
"אני מצטער. אולי יש לך מישהו להתקשר אלי שיביא לך כסף?"
"אז זהו שלא. אני לא מכירה אף אחד באזור. בבקשה?"
לא פסקני וחיוך זדוני עלה על פניו. שיישרף הנאצי הזה. הוא ממש נהנה מהמצוקה שלי. התחשק לי להוריד לו כאפה.
"אני אגיד לך מה. מציצה קטנה והדלק שלך עליי".
"סליחה?!"
"מה לא הבנת מותק? תבואי למשרד פה מאחורה, תמצצי לי ואני אשים לך כמה שקלים על הדלק".

זמנים נואשים מובילים למעשים נואשים. באנחה יצאתי מהאוטו והלכתי אחריו בראש מושפל למשרד. האמת, שלקרוא למשרצת פרעושים הזאת משרד תהיה הגזמה פראית. הוא התיישב על הכסא, הפשיל את האוברול שלו והוציא את הזין שלו מהתחתונים."בואי מותק, אל תפחדי. הוא לא נושך. ושגם את לא תנשכי,הא?"

מעולה. נפלתי על אחד עם חושהומור. התקרבתי אליו וירדתי על ברכיי. שמתי לב שהזין שלו כבר עמד כשהכנסתי אותו לפה שלי. התחלתי ללקק ולמצוץ בחוסר חשק מופגן.
"תקשיבי מתוקה, בקצב הזה אנחנו נישאר פה כל הלילה".

רק כדי שהסיוט הזה כבר יסתיים, הגברתי את הקצב וצירפתי גם עבודת ידיים למלאכה שלי. ליקקתי מהבסיס עד לכיפה, מסביב, למעלה ולמטה כשאני משלבת אחיזת ידיים הגונה. הופתעתי לגלות שהזין שלו קשה, ארוך ורחב, בדיוק כמו שאני אוהבת. שילבתי את טוויסט הלשון המפורסם שלי כשהוא התחיל לגנוח ואמר "איזה זונה מצוינת מצאנו פה הלילה. תמצצי כלבה קטנה...כן...תמצצי".
הפסקתי בבת אחת והיישרתי אליו מבט זועם.
"תקשיב, הסכמתי למצוץ לך אבל אני לא מסוגלת שאתה קורא לי ככה בשמות. אתה פשוט בן זונה שמנצל את המצב שלי. הלוואי שתחטוף התקף לב" וירקתי עליו.
הוא ניגב את הרוק שלי מהמכנס והתחיל להתלבש חזרה.
"אין בעייה מתוקה, אני מקווה שיהיה לך כיף ללכת ברגל לבאר שבע".
נאנחתי. הוא צדק, במצב לא השאיר לי שום ברירה.
"אני מצטערת. תחזור. תן לי לסיים".

הנאצי כחול העיניים הסתכל עלי שוב ואמר "תראי, עכשיו כבר לא נראה לי שאני כל כך רוצה. את עושה בעיות את. אולי אם תתחנני קצת אני אשקול לתת לך לגעת שוב בזין המדהים שלי".
1 וחצי בלילה. תחנת דלק נטושה באמצע הדרך לבאר שבע, ואני על הברכיים מתחננת למתדלק נאצי שירשה לי למצוץ לו את הזין. מתחננת, מנשקת לו את הנעליים, מבטיחה להיות זונה טובה כשבסוף הוא הסכים. ממש קיוויתי שהוא יסכים.
"אבל תקשיבי מתוקה, המחיר עלה. אני רוצה שתתפשטי."

המצב התדרדר מרגע לרגע. באין ברירה, הסכמתי. הורדתי את החולצה ואת החזיה, קיפלתי אותם והנחתי על הספה שורצת הפרעושים.
"גם את המכנסיים מתוקה"
הורדתי גם את המכנסיים ונשארתי בתחתונים. "בסדר בסדר, יא צנועה שכמוך. רק בגלל שקר בחוץ אני ארשה לך להשאיר את התחתונים. שלא תגידי שלא יצאתי גבר איתך. עכשיו בואי זונה יפה שלי, ותחזרי לאיפה שהיית".

ירדתי חזרה אל הברכיים והחזרתי לפי את הזין שלו. הפעם זאת הייתה עבודה קצת יותר קשה להעמיד אותו. הנאצי אחז בעורף שלי ולחש לי באוזן "תכניסי את כולו לגרון שלך. אולי זה יעמיד אותו" ודחף את כל הזין העבה שלו אל תוך גרוני. כמעט לא יכולתי לנשום ואפילו לא שמתי לב שהוא נעמד וזיין אותי בפה.

עד שהוא גמר, ובדיוק באותה שנייה הוציא את הזין מהפה שלי וריסס את החזה שלי בשפיך שלו.
"תראי איזה מזל יש לך! עכשיו את לא תצטרכי קישוט לסוכה. את כבר מקושטת לגמרי!".
הוא התלבש בזריזות ויצא שמח ושורק מהחדר. אספתי את הבגדים שלי שנפלו לרצפה והתלבשתי באיטיות. חיפשתי נייר טואלט כדי לנקות את עצמי, אבל לא היה כך שנאלצתי ללבוש את החולצה כמו שהיא, וכמו שאני.

כשלתי החוצה וראיתי אותו מסיים לתדלק את האוטו שלי. הוא הסתכל עלי עם העיניים הכחולות האלה, חייך ואמר:
"את יודעת נועה, הכרטיס אשראי שלך פה על הכסא של הנהג, אבל אני תמיד שמח כשאת באה לבקר אותי".

מוקדש ל א.י.